החלטה בתיק ת"א 6494-02-13

בפני בקשה מטעם הנתבעים לפסילת מסמכים אשר הועברו לעיון מומחה מטעם בית המשפט.

רקע עובדתי :

התובע קטין, יליד 2007, היה מעורב ביום 29.4.11 בתאונת דרכים, במהלכה נפגע בגופו, לרבות פגיעת ראש שגרמה לשבר בגולגולות ופגיעה באוזניים.

ביום 16.9.13 החלטתי להיעתר לבקשה למינוי מומחים רפואיים ובית המשפט החליט למנות מומחה בתחום הנוירולוגי, פסיכיאטרי וא.א.ג.

באותה החלטה ועל פי סמכותי מכח תקנות 8 ו- 9 לתקנות המומחים, הוריתי על איסור הצגת סיכום בדיקה מיום 29/8/12, שכן קבעתי שמדובר במסמך המהוה חוות דעת, מסמך אשר עמד לנגד עיני בשאלה האם קיימת ראשית ראיה לצורך מינוי מומחה, אך תוכן המסמך וצורתו, מלמדים על כך שמדובר בחוות דעת.

לטענת המבקשת, המסמכים הרפואיים שהועברו על ידי התובע מיום 4.7.12, מאת התחנה לטיפול פסיכולוגי והתפתחותי במשרד הבריאות בחיפה וכן מסמך רפואי מיום 30.11.12, הנושא כותרת ממצאי בדיקה נאוקוגניטיבית, הם מסמכים האסורים בהגשה למומחה, על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), מסמכים אלו נכנסים בגדר חוות דעת מקצועית.

התובע מתנגד לבקשה. לטענתו המסמכים אינם מסמכים פסולים להצגה בפני המומחה אלא מלמדים על טיפול שניתן וערוכים ע"י פסיכולוגים קליניים, מכילים מידע על התנהגותו של הקטין, מאפייני אישיותו והתנהגותו, הכל במסגרת הטיפולית ואגב הטיפול.

הכרעה:

תקנה 8(א) לתקנות המומחים קובעת שבעלי הדין ימציאו למומחה מסמכים רפואיים בדבר הטיפול הרפואי שניתן ובדבר הבדיקות שנבדק ובלבד שלא יגישו למומחה חוו"ד רפואית.

כב' השופט ריבלין בספרו "תאונת דרכים", סדרי דין לחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית 2012, בעמ' 663 קובע: "חרף הלשון הברורה, לכאורה של ההוראה הכלולה בתקנה 8 הנ"ל, קו הגבול בין המותר והאסור להמצאה למומחה אינו ברור והצורך להביא בפני המומחה שנתמנה נתונים חיוניים, מחייב לעיתים הגמשה ביישום ההוראה".

בהמשך, מציין כב' השופט ריבלין בספרו ביחס למומחה בתחום הפסיכיאטרי, אשר נדרש ברגיל למידע נרחב אודות הנפגע, מידע שאינו דווקא בתחום הטיפול הרפואי או בדבר הבדיקות שנבדק, אין מניעה, מציין כב' השופט ריבלין בספרו בעמ' 664 להעביר למומחה הפסיכיאטרי שנתמנה כרטיס טיפולים אותנטי שנערך ע"י הפסיכולוג שטיפל בנפגע, ובאותה נשימה ראוי להבהיר למומחה, כי המדובר בפסיכולוג אליו פנה הנפגע מיוזמתו ובאופן פרטי.

באותם מקרים בהם נותר הספק בשאלה, האם מדובר במסמך המותר להמצאה למומחה ואם לאו, ייתן ביהמ"ש את דעתו, בין היתר, לשאלה אם המדובר במסמך שנערך ע"י גוף בלתי תלוי לבעלי הדין, לא ביוזמתם של בעלי הדין, ואשר משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי.

במקרים כאלה עשוי המידע האובייקטיבי הכלול במסמכים לגבור על חיווי הדעה המצוי בהם באופן שיהיה במסמכים כדי לסייע למומחה בהחלטתו ולא יהיה בהם כדי לפגוע בשיקול דעתו העצמית. כאמור, אין די בכך, שמסמך רפואי כולל גם אלמנטים של חוו"ד כדי להביא לכלל מסקנה שהמסמך כולו הוא בגדר חוו"ד שהצגתה בפני המומחה אסורה. על ביהמ"ש לשקול שתי שאלות בבואו להכריע בגורל המסמך: האחת, אם האבחנות וההערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול. והשנייה, אם ועד כמה עשויות האבחנות וההערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו.

יישום:

מסמך מיום 30/11/12 שנערך ע"י ד"ר דוד יגיל :

עיון במסמך מגלה כי הקטין אינו מטופל דרך קבע אצל הפסיכולוג הקליני ד"ר יגיל, אליו הגיע לאבחון, המסמך כולל התרשמות, ממצאים ואבחנות לגבי מצבו הנפשי של המשיב והמלצות על המשך טיפול פסיכולוגי כמפורט במסמך הרפואי עצמו.

אף המסמך ערוך כחוו"ד, מדובר במסמך מוזמן, שלא היווה טיפול רפואי סדיר, אלא נערך בעקבות אבחון - שלא ברור מי הזמינו, אני מניח שהוזמן על ידי התובע או הוריו.

בנסיבות אלו, אני סבור כי מסמך זה אינו משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי, לא כלולים בו הבחנות לגבי מצבו, מסמך זה יש בו כדי לפגוע בשיקול דעתו העצמאית של המומחה.

על כן, אני אוסר הצגת המסמך שערוך בידי ד"ר דוד יגיל מיום 30/11/12.